זה שביכולת כאו"א מישראל להתרומם מעל להגבלות הזמן ולהזכר שכל ישראל, מיום עמדם במעמד הר-סיני עד סוף כל הדורות, הם "עם אחד" – הוא מפני שמתכונות העם היהודי הוא להגביר ה"איכות" מעל ה"כמות". ומזה מובן, שכאשר חסר למישהו איזה ענין ב"כמות", בגשמיות, אי"ז סיבה שיפול ברוחו ח"ו, כי אדרבה – זוהי הוכחה שהקב"ה נתן לו כחות רוחניים מיוחדים וביכלתו להגיע להישגים גדולים יותרמאחרים. ולכן גם אין דעתי נוחה מזה שנותנים למישהו את השם "נכה", שמראה על נחיתות וכו', והייתי מציע שבמקום שם זה ייקראו בשם "מצויינים", שמדגיש שיש בהם משהו מצויין ומיוחד, ולהם הזכות להיות "דוגמא חי'", שבכל מצב שהוא, הנה הנשמה מתגברת על הגוף וכו'. ומכיון שעבודת ה', שצ"ל בשמחה, צ"ל במשך כל החיים, ה"ז הוכחה שניתנו להם הכחות להיות בשמחה כל ימיהם, ולהיות דוגמא חי' לאחרים גם בזה.

חלק משיחה ל"מצוייני ישראל", יום ה', כ"ג מנחם-אב ה'תשל"ו