איתא בגמ' [תענית כו.] "כשעלו בני גולה לא מצאו עצים בלשכה", ומשפחות מסויימות נדבו עצים משלהם למזבח בימים שונים של השנה. ולכן תיקנו שכל א' ממשפחות יביאו עצים למערכה באותו יום בכל שנה, וישתמשו בעצים שלהם "אפי' לשכה מלאה עצים", ויום זה היו עבורם יו"ט וגם הביאו אז "קרבן עצים". ואיתא במשנה שכ' אב הי' היום של "בני פחת מואבבן יהודה", וכ' אלול – "בני עדין בן יהודה". מהשקו"ט בגמ' מובן ששניהם היו מאותה משפחה (או של דוד המלך או של יואב בן צרוי'). וצ"ל מדוע בקשר לכ' אב קוראים להם "בני פחת מואב", ובקשר לכ' אלול משנים את שמם ל"בני עדין"?! ובפרט שב' השמות הם הפכיים: "בני פחת מואב" ה"ז ע"ש רות המואבי', משפחת גרים וכו', ו"בני עדין" ה"ז ע"ש "שהי' מעדן עצמו להיות מיושב בדברי תורה" – תכלית השלימות! והביאור: תוכן ענין "קרבן עצים" הוא השמחה בעזרה לזולתעם עצים עבור האש של הקרבנות. וברוחניות: הוא רואה שהזולת יכול להתקרבלאלקות אבל חסר לו ה"אש" בתומ"צ, ועוזר לו בזה. [המשך יבוא].

משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ט