הביטוי "כל דעביד רחמנא לטב עביד", שנאמר ע"י רבי עקיבא, הוא לאו דוקא שכל מאורע בעולם הוא טוב מצד עצמו, אלא שתכליתו הוא טוב – "לטב עביד". כמודגש בסיפור דר"ע וכו' שהמאורעות שאירעו גרמו לו צער – הי' מוכרח ללון בשדה, והי' שרוי בחשיכה, ואיבד תרנגלו וחמורו. אלא שכל מאורעות אלו היו לשם טובה (שע"י ניצל מהשודדים). משא"כ הביטוי "גם זו לטובה", שנאמר ע"י נחום איש-גם-זו, משמעותו ש"גם זו – דבר זה עצמו – לטובה". כמודגש בסיפור דנחום איש-גם-זו וכו', שנתברר לאח"ז שמלכתחילה לא הי' שם נזק כלל במה שנגנבו ממנו האבנים טובות ובמקומם הושם עפר, אלא דבר טוב. וטעם החילוק: נחום איש-גם-זו ודורו היו קרובים יותר אל (או בעיצומו של) זמן הבית, ונוסף לזה הי' "שמח ביסורין" שעליו נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", ולכן היתה לו האפשרות לגלות גם בעולם ש"גם זו לטובה" – לא רק שתכלית כל דבר הוא טוב אלא הוא טוב מצ"ע. משא"כ בנוגע לר"ע, שבזמנו נעשה חושך הגלות גדול יותר ולא הי' לו המעלה ד"שמח ביסורין" וכו'.
משיחת כ' מנחם-אב ה'תשי"א

