מהן הקטגוריות העיקריות של הטרפות? עולא קובע כי שמונה מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני: נקובה, פסוקה, נטולה, חסורה, קרועה, דרוסה, נפולה ושבורה. חייא בר רב מציין כי ישנם שמונה מקרים מוגדרים בקטגוריית הנקובה, מניין המוציא מכלל פסול מרה שניקבה, שנחשבת טרפה רק לדעת רבי יוסי ברבי יהודה. עם זאת, רבי יצחק בר יוסף אמר משמו של רבי יוחנן שהלכה כרבי יוסי ברבי יהודה. הוא מביא סימוכין לשיטת רבי יוסי מהקשר המקראי בספר איוב (טז:יג), שם מתאר איוב כי מרה שלו נשפכה לארץ, ואף על פי כן הוא הוסיף לחיות. חכמים השיבו על כך שמעשהו של איוב היה מעשה נסים, ואין לומדים הלכה ממעשה נסים.

שמועה נוספת של רבי יוחנן הובאה על ידי רבי יצחק בר יוסף בעניין הכבד: אם נשתייר ממנה פחות מכזית, הבהמה טרפה. מכיוון שלפי רבה בר בר חנה רבי יוחנן פוסק כסתם משנה, מתעוררת כאן סתירה, שהרי משנתנו קובעת כי הבהמה נטרפת רק אם ניטל הכבד לחלוטין ולא נשתייר ממנו כלום. הגמרא מיישבת זאת בכך שמדובר במחלוקת אמוראים לגבי שיטתו המדויקת של רבי יוחנן. שתי שמועות נוספות הובאו על ידי רבי יצחק בר יוסף בשם רבי יוחנן בעניין טרפות: מרה שניקבה והכבד סותם את הנקב, או קורקבן של עוף שניקב אך הכיס הפנימי שלו נותר שלם - בשני המקרים הבהמה כשרה.

רבא מציין כי הוושט מורכב משני קרומים שונים - חיצוני אדום ופנימי לבן. אם ניקב רק קרום אחד והשני נותר שלם, הבהמה כשרה. מהו הדין כאשר שני הקרומים ניקבו אך הנקבים אינם מכוונים זה כנגד זה? רב אשי קובע כי באיבר סטטי כמו הקורקבן, נקבים שאינם מכוונים זה כנגד זה כשרים משום שהשכבות אינן זזות ממקומן. לעומת זאת, באיבר דינמי כמו הוושט, אשר מתרחב, מתכווץ בזמן האכילה ודיבור, הנקבים עלולים להתאחד ולהתיישר זה מול זה, ולכן נקבים שאינם מכוונים בוושט פוסלים את הבהמה כטריפה. לפי גרסה אחת, מר זוטרא מצטט את רב פפא כאומר את ההפך הגמור, ולפי גרסה אחרת הוא מסכים עם רב אשי.

רבה מציין כי אין לוושט בדיקה לחשש דריסה (ספק דרוסה) מצידו החיצוני, שכן הוושט מבחוץ אדום וסימני דם לא יהיו ניכרים בו, אלא יש להפוך אותו ולבדוק אותו מבפנים. אם נמצא קוץ תקוע בתוך הוושט ויש נקב מצדו הפנימי אך לא ניכר נקב מצדו החיצוני, עולא פוסק שאין חוששים שמא הקוץ ניקב את הוושט לחלוטין והבריא, שכן דרכן של בהמות לרעות ולאכול קוצים מבלי לפסול את עצמן כטריפות.

האם תורבץ הוושט (החלק העליון שמחבר בין הלסת לוושט) נחשב מבחינה הלכתית כחלק מן הוושט? רב ושמואל נחלקו במעמדו. רב סובר שתורבץ הוושט נחשב מקום שחיטה, ולפיכך כל נקב חיצוני כלשהו, ואפילו במשהו, פוסל אותו כטריפה. שמואל חולק וסובר שאין זה מקום שחיטה, ועל כן אינו נפסל אלא אם כן נפסק ברובו. מחלוקת זו הגיעה לידי מעשה בשור של בני רב עוקבא, שבו השחיטה החלה בתורבץ הוושט והסתיימה בוושט עצמו. רבא הטיל על המקרה את חומרותיהם של רב ושל שמואל כאחד, וטרף את הבהמה. רבי אבא הפך את פסק דינו של רבא, והוכיח כי השור כשר לחלוטין לפי כל אחת מן השיטות בנפרד. שכן לדעת רב מקום תחילת השחיטה היה כשר, ולדעת שמואל החתך המועט בתורבץ הוושט לא טרף את הבהמה לפני שהושלמה השחיטה. כיוון שפסילתו של רבא נבעה מפסיקה בעלת סתירה לוגית פנימית שגרמה להפסד ממון על ידי השמדת בשר כשר, חייב אותו רבי אבא לשלם דמי שור לבעליו.