האם אנו יכולים להניח שאשה יודעת שאם היא מספקת את החפץ עליו ייכתב הגט, היא צריכה קודם כל להקנות אותו לבעלה כדי שיוכל להיות הבעלים שלו כשהוא נותן אותו אליה? אם בעל כותב את הגט על עבדו ולאחר מכן נותן את העבד במתנה לאשתו, האם הגט תקף מיד (לפני שהעבד מגיע לאשה)? רבא פוסק שהעבד מתפקד כמו חצר של אשה והגירושין תקפים מיד. אך זה דומה לחצר מהלכת שלא נחשב כידה של אשה לקבל את גיטה! לכן מבינים שזה כשרגלי העבד קשורות והוא אינו נייד. רבא אומר אותו פסק לבעל שמכניס את הגט לחצר ונותן לה את החצר במתנה. מדוע הוא צריך לפסוק בשני המקרים - מדוע איננו יכולים ללמוד אחד מהשני? אביי מעלה שאלה על פסיקותיו של רבא. מה שורש המחלוקת בין רבי יוסי הגלילי שאינו מתיר לכתוב גט על בעל חיים או על אוכל לבין התנא קמא המתיר? איך כל אחד קורא את הפסוקים בצורה שונה? המשנה פוסקת שאין לכתוב גט על דבר המחובר לקרקע, אבל אם עשה ותלשו ואז חתם עליו, זה תקף. הגמרא מביאה שתי דרכים שונות לקריאת המשנה - אחת של שמואל, ר' יוחנן ור' אושעיא ואחת של ריש לקיש וכל אחד משייך את המשנה או לפי הבנת רבי אלעזר (עדי מסירה כרתי) או לפי רבי מאיר (עדי חתימה כרתי).