נשאלת שאלה לגבי נוסח המשנה. האם כתוב "אלמנה ניזונת" שמשמע כל האלמנות זוכות לפרנסת היתומים (כפי שהיה נהוג בגליל) או "אלמנה הניזונת"... (כפי שהיה נהוג ביהודה שכן היתומה יכלה להתעקש שהיא תפסיק לקחת תשלומי מזונות והם יכלו לשלם את הכתובה ולסיים את הקשר ביניהם). הגמרא מנסה להוכיח זאת מתוך אמירה של שמואל לגבי משנתנו. עם זאת, ההוכחה אינה חד משמעית. איזה מלאכות חייבת האישה לעשות ליתומים - האם זהה למלאכות שאישה עושה לבעלה? למרות שהיא לא יכולה לגבות מזונות ממטלטלין, מה אם היא גבתה ממטלטלין, האם גבייתה תקפה או האם בית הדין יכול להוציא ממנה מה שגבתה שלא כדין? האם זה אותו דין לגבי כתובה? לאחר שעובר זמן מסוים והיא לא דרשה תשלומי מזונות, היא לא יכולה עוד לגבות אותם. אחרי כמה זמן ובמה זה תלוי? רבי יוחנן שאל על מקרה שבו יש מחלוקת בין האלמנה לבין היתומים אם נתנו לה כסף למזונות או לא, על מי להביא ראייה? מובא ברייתא להוכיח שחובת ההוכחה היא על היתומים. רב שימי בר אשי מביא תוספתא בניסיון להראות שבנושא הזה יש מחלוקת תנאים. אולם הגמרא דוחה את הסברו לויכוח ומביאה שני הסברים חלופיים.