האם הכתובה היא דין דאורייתא או דרבנן? יש מחלוקת. שמואל אומר שמכיוון שההלכה היא דרבנן, בעל טוען שמצא "פתח פתוח מצאתי" נאמן. רבא מסביר שנאמנותו מבוסס על חזקה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. רבן שמעון בן גמליאל קבע שכתובה היא מדאורייתא. מביאים ברייתא בשמו שאומר ההפך. מוצעות שני פתרונות, כל אחת מחייב תיקון נוסח הברייתא. מוזכרים מספר מקרים שהובאו בפני רבנים לאורך הדורות. בכל אחד מהמקרים טען הבעל שלא היו דם בתולים והאישה טענה שהיא בתולה. בכל אחד מהמקרים מצא הרב דרך להראות שהאישה עדיין בתולה. בכל מקרה זה הוכח בצורה שונה. הכתובה של הבתולה היא מאתיים זוז ושל אלמנה היא מאה (מנה). לכן המילה אלמנה בעברית (אלמנה) נגזרת מכך. אם הכתובה היא מדרבנן, איך יכול להיות שהתורה השתמשה במילה אלמנה, כשהיא מתייחסת לדבר שיהיה רלוונטי רק בעתיד? מובא המשמעות והמקור של מספר מילים.