הדף היום מוקדש ע"י ד"ר רובין זייגר לזכר נשמת אמה, הלן זייגר ולכבוד יום הנישואין של בנה עקיקא ורבקה. 

הדף היום מוקדש ע"י ויטי רוזנצוויג-קונס לזכר נשמת אמה שרה בת דוד וויטי שנפטרה לפני שבוע ביום שישי ט' בתמוז. אישה צדיקה ששרדה את השואה לגדל משפחה לתפארת. יהי זכרה ברוך.

רבי אלעזר אומר שאם חתן טוען שלאשתו היתה "פתח פתוח," כלומר כשקיימו יחסים בפעם הראשונה, הוא הרגיש שהיא לא היתה בתולה, הוא נאמן לאסור אותה עליו מדין שויא לנפשיה חתיכא דאיסורא (אדם נאמן לאסור על עצמו דברים).  למה זה לא מקרה של ספק ספיקא: ספק אם היא לא היתה בתולה מלפני האירוסין וספק אם היא נאנסה. הגמרא מביאה שני תירוצים המגבילים את דברי ר' אלעזר לאשה הנשואה לכהן או שנתקדשה על ידי אביה לפני גיל 3. מדוע אי אפשר היה ללמוד דין זה של רבי אלעזר ממשנה בקידושין סה. שמבוססת על אותו עיקרון? איך אפשר להבחין בין המקרים? עוד אמר רבי אלעזר שאשה אסורה לבעלה רק אם היתה קינוי וסתירה (כסוטה) וכמו שהיה במעשה דוד ובת שבע. מה פשר דבריו ואיך הם מסתדרים עם דבריו הקודמים של רבי אלעזר שכנראה אומרים משהו אחר? מדוע לא נאסרה בת שבע לחזור לבעלה? ישנן שתי תשובות אפשריות. אביי מנסה להביא תמיכה לדברי רבי אלעזר ממשנתנו (כתובות ב) אך היא נדחית על ידי הבחנה בין טענת פתח פתוח לבין טענה דמים (שהחתן טוען שלא היו דם בתולים). אמר רב יהודה בשם שמואל שאם אדם טוען "פתח פתוח" הוא יכול לגרש אותה מבלי שיצטרך לתת לה את כספי הכתובה, כלומר היא תקבל מאה זוז כמו אשה שלא בתולה, במקום 200 זוז המגיע לבתולות. מקשה רב יוסף - הרי אנו יכולים ללמוד את הדין הזה ממשנה בכתובות יב! הגמרא פותרת את שאלתו בהבחנה בין טענת פתח פתוח לטענה דמים.