מה הסיבה לכך שאדם יכול להתחתן עם קרובת צרת חלוצתו, אך לא עם צרת קרובת חלוצתו? אם אדם עושה חליצה עם יבמתו או מגרש אותה, ואחיו מתחתן עם אחותה ומת בלי ילדים, הוא אינו יכול לעשות ייבום, אבל האם הוא חייב לעשות עמה חליצה? למה יש הבדל בין המגרש והמחלץ בעניין זה? אם אחת נופלת לייבום לשני אחים ובינתיים אחת מקדש את אחותה, רבי יהודה בן בתירא דורש ממנו להמתין עד שהאח השני יעשה ייבום או חליצה עם ביבמה. לחלופין, אם היבמה מתה, הוא יכול לשאת את אשתו. אם האח השני מת, עליו להתגרש מאשתו ולערוך חליצה עם היבמה. נשאלה שאלה - מה אם הארוסה נפטרה, האם הוא יכול לקיים ייבום עם יבמה - האם היא אסורה לו בגלל שהיא הייתה אסורה כבר בזמן הקידושין, או שהסיבה שנאסרה כבר אינה רלוונטית ולכן אנחנו מתירים לו לעשות איתה ייבום? רב ורבי חנינא מתירים. שמואל ורב אסי אוסרים. רב המנונא שואל את רב ממשנה (יבמות כ"ט ע"א) שבה הותרה יבמה ואחר כך היתה אסורה ונשארה אסורה. רב לא הגיב לשאלה. רבא מציע שרב יכול היה לייחס את המשנה לרבי אלעזר (יבמות קט). האם באמת נוכל ליישר כאן את דעותיהם של רבי אלעזר והרבנים עם דעותיהם של רב ושמואל? האם המקרים דומים או שאפשר להבחין ביניהם? אישה צריכה להמתין שלושה חודשים לפני ייבום או חליצה כדי לוודא שהיא לא בהריון. האם זה חל על כל המצבים או שיש חריגים? יש דיון במשנה בנושא זה. למה היא צריכה לחכות אם עושים חליצה? האם ניתן להשתמש בכך כדי להטיל ספק בדעתו של רבי יוחנן כי חליצה של אישה הרה היא חליצה תקפה? הגמרא מציעה כמה תשובות, שכן חלק מהן נדחו. מי אחראי על מזונות היבמה עד לביצוע ייבום/חליצה?