רב ביבי בר אביי פוסק כי אף שנקב רגיל בקנה דורש שיעור כאיסר, שיעור דריסתו הוא בכל שהוא, משום שארס הטורף שורף ומכלה את הרקמה באופן מתמשך. בנוגע להיקף הבדיקה הנדרשת מחשש לארס, רב נחמן מעיד בשם רב שיש לבדוק מבסיס המוח ועד הירך ולא רק כנגד בני מעיים. בסיפור מעניין רבי יוחנן מגן על סמכותו המופלגת של רב מפני תהיותיו של ריש לקיש, ובעקבות כך משבח ריש לקיש שמועה אחרת של רב לפיה בהמה שנשמטה סימניה ואחר כך נשחטה הרי היא כשרה. נקבע כי אין להוסיף מקרים חדשים של טרפות מעבר לאלו שמנו חכמים, אף אם הפגיעות הללו גורמות למיתת הבהמה.
המשנה הבאה מונה מומים מבניים המשאירים את הבהמה בכשרותה, ובכלל זה קנה שניקב פחות משיעור איסר איטלקי, קרום מוח שלא ניקב, וכבד שנשתייר ממנה כזית. רשימה זו מולידה מחלוקת יסודית בין רבי יוחנן לריש לקיש בנוגע לבלעדיותן של רשימות המשנה, המשפיעה על יחסם לדינו של רב מתנא הפוסק כי ירך שנקעה ממקומה (בוקא דאטמא) הרי היא טרפה. רבי יוחנן מכשיר את הבהמה משום שהמקרה הושמט מהרשימה הדווקאית של הטרפות, ואילו ריש לקיש פוסל אותה משום שהיא נעדרת מרשימת הכשרות הדווקאית.
לבבליים הגדירו ששיעור האיסר דומה לדינר כורדינאה, והגמרא מביאה סיפור בעקבות זה עם ר' יוחנן שהגיד לשלחני שמוך הסיפור לומדים כי בעלי אומנויות העסוקים במלאכתם פטורים מן הדין מלעמוד מפני תלמידי חכמים.
רב נחמן אמר שעד כאיסר זה אומר עד ולא עד בכלל. רבא מביא סידרה של קושיות נגד שיטתו, אך רב נחמן מתרצם.