הלימוד השבוע מוקדש ע"י ג'וי בנטר לע"נ מרים קווינט דויד. הדף היום מוקדש ע"י בת שבע פוה לע"נ משפחתו של אביה שהגיעו לאושוויץ כמה ימים לפני שבועות. אמו בתשבע, ובנה ובתה, משה משל ואדל נרחצו שעות לאחר שהגיעו לשם.  הדף היום מקודש לנועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, שלומי זיו ואנדריי קוזלוב ששוחחרו מהשבי ולעילוי נשמת לוחם ימ"מ ארנון זמורה שנהרג במבצע. אנו מתרגשים היום על החזרתם -  ואבלים על מותו של ארנון ומתפללים להחזרתם בשלום של שאר החטופים. האחריות לקבוע מזוזה היא על השוכר, והשוכר לא יכול להוריד את המזוזה בעת עזיבתו, אלא אם כן הבית שייך ללא יהודי. הגמרא מסבירה את הדין במשנה - באיזה מקרה מדובר שהזבל שייך לבעל הבית. מדובר בבית בהשכרה ובזבל הנכנס לחצר מבהמות הנכנסות לחצר ששייכים לבעל הבית כי שכירת בית סתם אינה כוללת את החצר. הסבר הזה למשנה נתמך בדעתו של רבי יוסי בן רבי חנינא, שפריט הנכנס לחצר של אדם נקנה לבעל הבית, אפילו ללא ידיעתו. שלשה מקורות תנאיים מובאים כדי להקשות על דעתו של רבי יוסי בר' חנינא. המשנה דנה באדם ששוכר לשנה והשנה נקבעת כשנת עיבור, האם שכירת החודש הנוסף כלולה במחיר המקורי או שהשוכר צריך לשלם לעוד חודש? זה תלוי בכך אם ההסכם היה לחודשים או לשנה. אם בהסכם הוזכרו גם חודשים וגם שנים, המשנה קובעת שיחלוקו. אבל רב חולק על דין זה והגמרא מביאה שלוש שעות של תנאים בנושא. 

אם נהר עקר עץ והניח אותו בשדה של אדם אחר, האם הבעלים יכול לקחת אותו בחזרה? ומה אם מישהו נטע עץ על נחלתו של אחר בלי ידיעת הבעלים? האם זה שנטע מקבל תשלום על עבודתו וכמה? האם הדין יהיה זהה לגבי בית שנבנה בחורבתו של אחר בלי ידיעת הבעלים? כמה הודעה מוקדמת צריך משכיר לתת לשוכר להוציא אותו מביתו? התשובה תלויה בעונת השנה (המושפעת מהיצע וביקוש), אם היה זה בעיר או בכפר, אם זה היה חנות או מגורים, ואיזה סוג של חנות זה היה. מהם המקרים החריגים לכלל שבהם לא נדרשת הודעה מוקדמת?

הדף היום מוקדש ע"י לסלי גלסברג ניידל לע"נ אמה, טובה בת צבי הירש וביילה ביום פטירתה, ראש חודש סיון. אם החליפו בהמה או שפחה והבהמה/שפחה ילדה, וכל צד טען שולד שלו (נולד לפני או אחרי המכירה), שווי הולד מחולק בין הקונה לבעלים. אם היו לאדם שני עבדים או שדות - אחד קטן ואחד גדול וכל צד טוען שקנה/מכר את הגדול/הקטן, מה הדין? המשנה מפרטת אפשרויות שונות לפי אם כל צד הציג טענה מוחלטת (ברי) או טענת ספק (שמא), ופוסקת בכל מקרה. במקרה של בהמה/שפחה, מדוע יחלוקו? מדוע הוא לא נשאר במקום שהוא נמצא כרגע? לאחר פתרון שאלה זו שמניחים שהמקרה הוא שלא נמצא בידי אף צד, הגמרא מעלה שאלה נוספת - מדוע הוא לא נשאר ברשות הבעלים המקורי, מקום החזקה האחרונה? המשנה צריכה להיות לפי סומכוס שסבר שממון המוטל בספק חולקים בלי שבועה. אבל, יש ויכוח אם סומכוס החזיק בעמדה זו גם במקרה שלשני הצדדים יש טענות מוחלטות. לכן, המשנה מוסברת בהתאם לכל עמדה - או ששני הצדדים יש להם טענות לא-מוחלטות או ששניהם יש להם טענות מסופקות. שתי קושיות הועלו נגד הסברו של רבה בר רב הונא למשנה, שמודובר בבי וברי. במקרה של שני העבדים/שתי שדות, אם כל צד טוען בוודאות איזה עבד/קרקע הוא קנה/מכר, למה הם נשבעים? יש שלוש סיבות מדוע לא צריכה להיות שבועה במקרה זה! כדי לפתור זאת, הם מציעים ארבע תשובות אפשריות ובוחנים אם תשובות אלו ישימות.

הדף היום מוקדש ע"י דיאן קושר לע"נ בעלה, דניס. מאיזה שלב השואל לוקח אחריות לנזקי אונס? המשנה קובעת שאם השואל מסכים שהמשאיל יכול לשלוח את החפץ אליהם עם מישהו אחר, השואל כבר אחראי, אפילו אם המשאיל שולח אותו עם עבדו. רב ושמואל חלוקים אם הלכה זו מתייחסת לעבד עברי או עבד כנעני. הגמרא מקשה על עמדתו של רב, שהיא מתייחסת לעבד כנעני, כיוון שעבד כנעני נחשב כמו הבעלים (יד עבד כיד רבו). עם זאת, הבעיה נפטרת על ידי אוקימתא, הקמת המשנה בסיטואציה מסוימת. קיימות דעות שונות לגבי השלב בו הבעלים יכול לשנות את דעתו ולהחליט לא להשאיל את החפץ. שמואל מכריע בסוגיה אחרת: אם אחד גונב חפץ שיכול להימכר במחיר נמוך יותר (אם מוכרים הכל ביחד) או להימכר ביחידות במחיר גבוה יותר, לפי איזה מחיר הגנב צריך לפצות את הבעלים? הוא טוען שגנב ישלם את הסכום הגבוה יותר אם זה הקדש והסכום הנמוך יותר אם זה לאדם פרטי. אך, מתעוררת קושי כיוון ששמואל במקרה אחר משווה בין הקדש ללא הקדש. כדי לפתור את הקושי, הם אומרים ששמואל שינה את דעתו לגבי המקור שממנו הקשו עליו.

מצגת בבא מציעא צח הדף היום מוקדש ע"י עזרא ורבקה דרשן לע"נ חנה בת אברהם דוד ואסתר רחל. כדי לפתור את הקושי שהועלה נגד רב נחמן ורבי יוחנן, יש להסביר את המקרים במשנה כמצב שבו השואל הודה בחלק מטענת המשאיל. הגמרא מסבירה שיש להוסיף פרה נוספת לכל מקרה ומתארת את טענותיהם של הצדדים כדי להסביר מקרה של מודה במקצת. לפי רמי בר חמא, יש להוסיף שתי פרות לכל מקרה, כיוון שרמי דורש שבכל מקרה של שומרים אין לחייבם עד שתהא גם כפירה חלקית וגם הודאה חלקית של השומר. המשנה פסקה שאם שניהם ודאים בטענתם, השואל/שוכר צריך להישבע - שבועה זו יכולה להיות מוסברת רק ע"י גלגול שבועה. במקרה שבו כל אחד מהצדדים אינו בטוח בטענתו, הכסף מתחלק - זה תואם את עמדתו של סומכוס, אך החכמים חולקים עליו. נשאלות שאלות לגבי מקרים שבהם מישהו שואל חפץ "עם הבעלים" ואז לפני שזמן השאלה הסתיים, הוא/היא שוכרים אותו ללא הבעלים, או להפך. האם הפטור של "שמירה בבעלים" חל כיוון שההסכם נחשב כהמשך להסכם הראשון או לא? מה לגבי מעבר משכירות להשאלה או מהשאלה לשכירות ואז להשאלה או להפך. אם חפץ נשלח באמצעות שליח לשואל, מתי השואל לוקח אחריות על הפריט ומתחייב באונסים?

שואל אינו אחראי לבהמה/כלי שמתה תוך כדי שימוש רגיל בה ('מתה מחמת מלאכה'). עם זאת, אם השתמשו בו באופן חריג, השואל אחראי לנזקים. מוצגים מקרים שונים להסביר מהו נחשב לנזק או מוות מחמת מלאכה. רבא דן בתרחישים נוספים שבהם תחול פטור משום 'שמירה בבעלים', כגון אם השואל מבקש מהמשאיל להביא להם כוס מים בזמן שהוא שואל את הפריט, או אם המשאיל עובד בתפקיד ציבורי. החכמים אמרו לרבא שאם הוא משאיל להם חפצים, הם לא יהיו אחראים כיוון שהוא עובד עבורם. רבא השיב שהם נתונים לשליטתו, כיוון שהוא יכול לבחור מה ללמד ואין להם ברירה אלא ללמוד זאת. המשנה מתארת מקרים שבהם פרה מושכרת למשך זמן מסוים ומושאלת לזמן מסוים, או שיש שתי פרות - אחת שכורה ואחת שאולה. אם הפרה מתה ויש ספק אם זה היה בזמן שהיא היתה שכורה או שאולה, או יש ספק איזו פרה מתה – זאת שהיתה היתה שכורה או שאולה, ההלכה משתנה בהתאם לטענות של כל צד (אם הם בטוחים בטענתם או לא – ברי ושמא). זאת על בסיס העיקרון שאם לצד אחד יש טענה ודאית והצד השני אינו בטוח, אנו מחזיקים בדבריו של מי שיש לו טענה ודאית (ברי ושמא ברי עדיף). המשנה מציבה קושי לדעתם של רב נחמן, הסבורים שפטורים מלשלם במקרה אחר גם אם הטיעון שלא שמא לעומת טיעון ודאי של הצד השני, משום הכלל המוציא מחבירו עליו הראיה. הם פותרים את הקושי בטענה שהמשנה מתייחסת למקרה שבו חלה על השואל חובת שבועה, ומכיוון שמי שאינו בטוח בטענתו אינו יכול להישבע, השואל חייב לשלם. אבל אם היה מקרה שלא דרש שבועה, השואל היה פטור, כדברי רב נחמן.

אביי, רבא ורב אשי כל אחד מביא דרך אחרת למצוא את המקור לכך שהפטור של שמירה בבעלים תקף רק כאשר הבעלים עבדו עבור השואל בזמן השאלה. רמי בר חמא שואל ארבע שאלות לגבי חיוב השואל לאונסים. הוא שואל גם שלוש שאלות נוספות, ורבינא שואל רביעית לגבי הפטור של שמירה בבעלים. כל אחת משמונה השאלות האלה קשורה למקרה ייחודי ושואלת אם ההלכה הכללית חלה בנסיבות חריגות אלו. שתי השאלות האחרונות, לגבי בעל/אישה ושליח, נענות: הן תלויות במחלוקות בין אמוראיים. האם יש הבדל אם השליח הוא עבד של הבעלים? רמי בר חמא שואל שאלה לגבי רמת האחריות של בעל בנכסי מלוג של אשתו וגם דיני מעילה על נכסים אלו אם היו הקדש. רבא עונה על שתי השאלות האלה. שואל אינו אחראי לפחת או למותה של חיה תוך כדי שימוש רגיל כי השואל יכול לטעון: "לא שאלתי אותה רק כדי להשאיר אותה על החלון!"

הלימוד השבוע מוקדש ע"י הלן דנזק לע"נ לוסיל פלייגלר. הלימוד השבוע מוקדש ע"י רחל סאבין לכבוד נישואי בתה ליאור לדניאל ביום חמישי. החכמים דורשים הלכות שונות על שואל שאינן מפורשות בתורה. ראשית, חיוב השואל בחפצים/בהמות שנשבו. בזמן שהתורה קובעת במפורש ששואל אחראי אם פריט נשבר או מת (שמות כב:יג), הרבנים מרחיבים אחריות זו למקרים שבהם הפריט נשבה מהמילה "או" הנוספת. שנית, השואל חייב אם נגנב או נאבד. למרות שהתורה מזכירה שואל שאחראי באונס ולא גניבה ואבידה, הרבנים כוללים גם גניבה ואבידה באחריות השואל. הכללה זו מבוססת על קל וחומר משומר שכר שאחראי אם נגנב או נאבד, כיוון ששואל נושא רמת אחריות גבוהה יותר מכיוון שהוא נהנה משימוש בפריט מבלי לשלם עבורו. שלישית, הפטור של "שאלה בבעלים" (שאילה בזמן שהבעלים עובדים עבור השואל) חל גם על גניבה ואבידה בשואל. הרבנים גוזרים זאת משומר שכר, אך צריכים גם להסביר את המקור לפטור זה עבור שומר שכר ואת הדרך שדורשים כדי להרחיב את הפטור משומר שכר לשואל. לגבי "שמירה בבעלים", יש מחלוקת אמוראים אם הפטור חל אם השומר פשע והבעלים עבדו עבור השומר. מועלות שתי קושיות כנגד העמדה שהשומר פטור במקרה זה, אך מתרצים את הקושיות. רב המנונא מגביל את הפטור של שמירה בבעלים למקרים שבהם הבעלים עובדים עם הבהמה השאולה בזמן שבירתה או מותה והיו עם השואל מזמן השאילה ועד זמן שבירתה/מותה. עם זאת, הגמרא מקשה עליו ובסופו של דבר דוחה את הגבלותיו של רב המנונא, ומרמזת שהפטור יכול לחול בנסיבות רחבות יותר.    

הדף היום מוקדש ע"י רות לאה כהנא, ג'סיקה שקלר ואמילי מיכאלסון לע"נ קדימה בת הרב אברהם צבי בנציון וחיה.

דף נלווה בבא מציעא צג הדף היום מוקדש ע"י בקי גולדשטיין לכבוד נישואין של בת דודתה ובת המצווה של אדרת בינה. הגמרא מסיקה בסופו של דבר שזו מחלוקת תנאים אם זכויות הפועל לאכול במהלך העבודה נחשבות שכר נוסף או מתנה שניתנה על ידי התורה. האם מי ששומר על שדה נחשב "עובד" במידה שהשומר יכול לאכול בשעת עבודה או לא? התורה לא התירה זאת אך החכמים התירו. רב ושמואל חלוקים לגבי סוג השדה (באיזה שלב) שבו התורה לא התירה אך החכמים התירו לשומר לאכול. מה עומד בבסיס המחלוקת שלהם? שתי קושיות מועלות כנגד עמדתו של שמואל. המשנה דנה בארבעת סוגי השומרים ומהו רמת האחריות של כל אחד מהם. רבי מאיר ורבי יהודה חלוקים לגבי רמת האחריות של שוכר - האם היא כמו שומר חנם או שומר שכר? יש מחלוקת לגבי מי סבר מה. שומר שכר פטור באונס. רבה ואביי חלוקים לגבי מהי רמת האונס הנדרשת כדי לפוטרו. האם מצופה משומר שכר לעשות מעבר למה שמצופה מאדם רגיל מכיוון שהשומר מקבל תשלום (אביי) או לא (רבה)? רבנים אחרים צידדו כאביי ופסקו בהתאם. המשנה מגדירה אילו מקרים נחשבים אונס או לא.