פרק בונוס - גילי וגיא לב מקולנוע בובות התארחו בפרק של "תולדות המיניות" על הבמאי הגרמני הפורה רוזה פון פרונהיים 1971 רוזה פון פרונהיים יצר סרט דוקומנטרי שהדליק את הקהילה הגאה הגרמנית הצעירה כמו אש בשדה קוצים. גרמנים יצאו מהקולנוע והקימו ארגונים גאים שמאליים ברחבי המדינה. איך עושות קולנוע שמניע פוליטית את ההמון? שהוא סקסי, מעניין ומצחיק - ומגויס למטרה בלי פשרות? סיפורו של הקולנוען המחתרתי, "מפחיד הבורגנים", רוזה פון פראונהיים, שהלך לעולמו בדצמבר האחרון

מה יהיה עם כל הפוסט מודרניזם הזה שמעיב על העולם בו אנחנו חיים? רק מפריע לעשיית סרטי טראש לא במתכוון, כמו שבעבר היו עושים מלא. בעוד פרק ששלפנו מהארכיון של 2023 והוקלט בסופ"ש ההיסטורי של הברבנהיימר, באה להתארח באולפן מיכל שומן האגדית בשביל לדבר איתנו על תופעת קאלט מודרנית שנוצרה בלי להתכוון - הסרט האלמותי - אני, טוניה. צללנו בפרק לעולמות הווייט ראש האמריקאיים ולאחת מהפרשיות שהסעירו את המדינה האזינו וגלו האם בסוף שני הצליח לעשות דאבל אקסל! עריכת סאונד: אמיר גלמן >

אוסטרליה היא מדינה ויבשת יפה ומרתקת אך גם אפלה מאוד, ולא רק כי היא הבית לפחות או יותר כל החיות המסוכנות בעולם. ההיסטוריה האפלה שלה, הגירוש והשעבוד של הקהילות הילידיות, ולאורך השנים גם הבית של פשעים ברוטליים וקשים - הפכו אותה גם לכר פורה לז'אנר האימה עם הטייק הייחודי שלהם. בפרק הגנוז שלפניכם מ2022 דיברנו על שני סרטי אימה אוסטרליים משנות השמונים עם אופי יותר פולקלוריסטי שמנסים באמצעות הגיבורות שלהן לצלול לעומק האפילה האוסטרלית. התכנון להמשך הוא להקליט עוד פרקים על אימה אוסטרלית, ובכוונה פתחנו עם שני סרטים פחות מוכרים אך שמהווים הקדמה מעניינת לטייק האוסטרלי על אימה. שאאוטאאוט לתום שובל ואורי דביר, עריכת סאונד: אמיר גלמן >

סוף הניינטיז ותחילת שנות האלפיים היו תקופה מוזרה מאוד לאנושות - החלפה לאלף חדש, באג אלפיים היסטריות המוניות שלא נגמרות. ודווקא בשנים האלו בדיוק החל לסחוף את חובבי האימה מסביב לגלובוס סרטי האימה היפניים של אותה התקופה, שמהר מאוד כונו J-HORROR. לראשונה הז'אנר הכה נפוץ ופופולרי ביפן הצליח גם לפרוץ למיינסטרים האימה העולמי. שורה ארוכה של סרטים הכו בהלם את הצופות.ים בהם, כשהם משלבים פעמים רבות בין אסתטיקת ארט-האוס מובהקת אך לא מוותרים על החולניות הז'אנרית והדימויים הקיצוניים המאפיינים אותה. בפרק שלפניכם, שהוא גם תחילתה של סדרה על אימה יפנית בפודקאסט, נדון בשניים מהסרטים הבולטים והמוכרים של האימה היפנית של אותה התקופה - "אודישן" מ-1999 של טקאשי מייקה ו"מועדון ההתאבדות" של סיון סונו. דרכם נגלה מה ייחד את סרטי האימה היפניים של התקופה וכה כבש את הצופים, נתוודע לחרדות העמוקות של החברה היפנית שהניעו את עשיית הסרטים וניכשל בכך שלא יכאב לנו פיזית יותר מדי בזמן הצפייה בכמה מהסצנות בסרטים האלו. עריכת סאונד: אמיר גלמן >

אחרי הרבה זמן שלא הקלטנו ולקראת החזרה להקלטות, התכנסנו כאילו כלום לא קרה לפרק רגיל של טראשטוק. אך במקום זה הוא התגלגל לשיחה אישית מאוד על תחושות ורגשות, על הסיבות לכך שאנחנו לא מקליטים ובקריאה למאזינות.ים שמרימים אותנו וממשיכים לשאול מתי נחזור להקליט עריכת סאונד: אמיר גלמן >

פרק בונוסססס כבר תקופה שגילי מתארחת לפרקים בפודקאסט "אוכלי סרטים" עם המלצות סרטים מהירות והפעם - סיכום חודשי יוני יולי עם ליעד הרמן ונטלי דוברז'ן ---- עוד פרק של ״סרטים מן המרתף״ עלה! והיום - גילי פורת מארחת את ליעד הרמן בשנית, ואליו מצטרפת נטלי דוברז'ן - מנהלת האירועים של קולנוע "פרינס צ'ארלס" בלונדון! דיברנו כמו תמיד על סרטים שאף אחד לא מכיר - ושכולם חייבים לראות! אז איך הסרטים ״שיר אשיר בגשם״, ״12 המושבעים״, ״אקזיסטנס״, ו-״מגנוליה״, קשורים לרשימת הסרטים שהגענו אליה?? 👻

פרק בונוסססס כבר תקופה שגילי מתארחת לפרקים בפודקאסט "אוכלי סרטים" עם המלצות סרטים מהירות ולא מוכרות והפעם - סיכום חודש מאי עם ניצן ויין ---- כל פעם, חברתנו גילי פורת מהפודקאסט "טראשטוק" מספרת לכם ולאורח.ת מיוחד.ת על סרט שאף אחד לא מכיר ושכולם חייבים לראות. והיום במרתף, ניצן ויין – עורך הדיגיטל ומנהל הקהילה המדהימה שלנו! והפעם: בהקשר ל"ג'וג'ו ראביט" – The Apple, מיוזיקל דיסטופי ביזארי מ-1980 (והסרט האהוב ביותר על גילי). 🍎 בהקשר ל"The Substance" – שיחה על טראש, גוף, מגדר, יופי מסוכן, והמלצות לשריפת מוח בפרקים נבחרים של "טראשטוק". בהקשר ל"משימה בלתי אפשרית" – ניצן צולל לSpy Kids ומסביר למה הוא ההפך הגמור מטום קרוז, וגילי מביאה את Barbarella – מרגלת חלל שלא משאירה הרבה לדמיון 🚀 ולפרק על "הבוגר" – המלצה על Slums of Beverly Hills, סרט התבגרות פרוע, אישי, ומלא... לב תחתון. 🩲 כל זאת ועוד... במרתף 🎬🕳️

ב-1949 אירגן האמן הרב-תחומי החשוב והנודע ז'אן קוקטו את פסטיבל הסרטים המקוללים הראשון בהיסטוריה בעיירה ביאריץ בצרפת. במהלך ימי הפסטיבל הוקרנו סרטים שלדעת המארגנים הביקורת והקהל התעלמו מהם בהפגנתיות ובבוז, אך בעיניהם היה מדובר ביצירות מופת נסתרות. כמה מהסרטים שהוקרנו באותו פסטיבל נחשבים כיום לאבני דרך קולנועיות מהחשובות בהיסטוריה. עם השנים המונח של הסרטים המקוללים השתנה ונהפך להיות שם נרדף לסרטים שההפקה שלהם הייתה כאוטית עד בלתי אפשרית וכשהם כבר יצאו הם נקטלו לחלוטין גם על ידי המבקרים ולרוב גם בקופות. רק שהפעם רבים מהסרטים האלו באמת נשכחו וכמעט ולא נגאלו על ידי אף אחד. בפרק שלפניכם התמקדנו בשני סרטים מקוללים - הראשון הוא "עלילות סאות'לנד" הרבוד והסבוך של ריצ'רד קלי ("דוני דארקו") שנחשב לפיאסקו מהדהד עד היום, והשני הוא "סקידו" (1968) של במאי הוליווד הקלאסית המוערך אוטו פרמינגר שהוא אחת ההזיות הכי גדולות שהוליווד הוציאה מידיה אי פעם. האם ניתן לגאול את הסרטים המקוללים ויש להם בכלל ערך? האם היום ניתן ליצור סרט מקולל? ומה זה אומר על סיניפיליה ואהבה לקולנוע? עריכת סאונד: אמיר גלמן >

פרק בונוסססס כבר תקופה שגילי מתארחת לפינות קצרות בפודקאסט "אוכלי סרטים" עם המלצות סרטים מהירות ולא מוכרות והפעם - סיכום חודש אפריל בתוספת יאהלי אנג'ל ---- כל פעם, חברתנו גילי פורת מהפודקאסט "טראשטוק" מספרת לכם ולאורח.ת מיוחד.ת על סרט שאף אחד לא מכיר ושכולם חייבים לראות. והיום, לפרק הראשון של אוכלי סרטים שעובר מבחן בכדל, גילי מארחת את יאהלי אנג'ל - צלע אחת מצמד המפיקות של אוכלי סרטים! הפעם, בהקשר לפרק של "מופע טוטאל", יאהלי ממליצה על הסרט "The Devil's Carnival" והמשכו "Alleluia! The devil's carnival", סרטי מיוזיקל מופרעים על הגיהינום ועל משלי איזופוס..?! 😈🤡 בהקשר לפרק של "הכל בכל מקום בבת אחת", גילי ממליצה על "איש האולר" - סרט בו דניאל רדקליף משחק גופה מפליצה, ומשם זה רק נהיה מעניין יותר! 🔪🏝️ ובהקשר לפרק "דודג'בול" שהיה אמור לעלות ולצערנו הרב הפך לפרק אבוד, גילי ממליצה על "תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה" - אמריקאים עושים קומדיית אירוויזיון על צמד זמרים איסלנדים כושל. 🎤🧝🏼‍♀️ שאלנו ושוחחנו: איך מעבירים מסרים חתרניים דרך קומדיות? למה קאמפ וטראש זה כזה כיפי? ולמה לגילי אסור להיות אחראית על האירוויזיון?! כל זאת ועוד... במרתף 👻

בטקס האוסקר האחרון כולם נהיו לפתע מושיעיה ומציליה של דמי מור. ההפסד שלה בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר באוסקר, העביר אנשים על דעתם. אך אנו בעצם באנו לשאול ולתהות - מה קרה בדיוק שדווקא עכשיו, אחרי עשורים של תפקידים רבים, לכולם נהיה פתאום כל כך אכפת מכבודה של דמי מור? או במילים אחרות, איפה לעזאזל רבים מהמתלוננים על ההפסד היו כשהיה כל כך אופנתי וקל לזלזל בה ובסרטים בהם השתתפה לאורך השנים? בפרק הספיישל שלפנינו הלכנו בכוונת מכוון כמובן על כמה מהתפקידים המייצגים ביותר של מור וגם על אלו שלכאורה יותר קשה להגן בה עליהם, ולומר "שם היא בטוח לא ראויה לאוסקר!". דווקא דרך התפקידים שהיא והפרסונה שלה הכי מזוהים עימם צריכה להתחיל ההערכה למשחק ולקריירה של אחת הכוכבות הגדולות שהיו בהוליווד, ונדמה שאף אחד לא יודע עד היום איך לבלוע עד הסוף. וכן, ניסינו בין היתר גם לעשות את הבלתי אפשרי ולהגן גם על "סטריפטיז". בהצלחה לכולנו. עריכת סאונד: אמיר גלמן >