[בסיום תענית: "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוהכ"פ שבהן . . בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות, בחור שא נא עניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך ביופי תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל וכו'". ובגמ' בבלי: "ת"ר ד' משפחות היו בא"י, יפיפיות שבהן אומרות תנו עיניכם ביופי שאין אשה אלא ליופי, מיוחסותשבהן אומרות תנו עיניכם במשפחה . . עשירות שבהן אומרות תנו עיניכם בבעלי ממון . . מכוערות שבהן אומרות קחו מקחם לשם שמים". אבל בירושלמי הובאו רק ב' משפחות – "כעורות" ו"נאות", והג' המשפחות יפיפיות, מיוחסות ועשירות – נכללים בסוג הכללי של "נאות" שאומרות "תן עיניך במשפחה"]. בת ישראל שנמצאת בעונת השידוכין אין לה עשירות מצ"ע, כי "כל כבודה בת מלך פנימה" ולא היתה כזאת בישראל שבנות ישראל יוצאות לפני החתונה לעבוד ולהרויח כסף! כ"א מצד שמשפחתה עשירה; הקדמה הכללית בדבריהם של כל הבנות לבחורים היא – "בחור שא נא עיניך וראה": להביט למעלה, ואז לא יחשוב על ענינים חיצוניים כ"א על העיקר, ועי"ז יזכה לשידוך המתאים. ועפי"ז מובן איך מתאים כל הנ"ל גם ליוהכ"פ! ושגם בדבריהם של ה"מכוערות" יש ענין חיובי וכו'.
ב' חלקים משיחת אור ליום ב' פ' עקב, חמשה עשר באב ה'תשמ"ג (

