שושנת הים הכוכבנית, Nematostella vectensis, היא יצור קדום ונפלא שיכול לחיות לנצח. היא שייכת למערכת הצורבניים, מהמשפחות העתיקות בעולם החי. האלמוג והמדוזה הם החברים המפורסמים יותר במשפחה, ושושנת הים נמצאת איפשהו ביניהם: תקועה במקום, כמו האלמוג, ומצויידת בזרועות ארוכות וגמישות המזריקות ארס, כמו המדוזה. החיה הקטנה הזו, כשישה ס"מ אורכה, עומדת במרכז הפרק הזה של HujiCast.האורח שלנו היום הוא פרופסור יהוא מורן, ראש המחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות בעברית, שחוקר את האבולוציה של הארס, את הרכב הרעל ואת המנגנון המורכב עד למאוד של הזרקת הרעל - נושא מרתק. שושנת הים הכוכבנית היא חיית המודל שלו. למדנו להכיר אותה טוב יותר בפרק הזה דרך מחקריו של פרופ' מורן. היא אמנם יצור קטן ופרימיטיבי, אבל מנגנון הצריבה שלה שמתפקד כמערכת הזרקה בת 600 מיליון שנה, נחשב לאחד המבנים התאיים המורכבים ביותר בטבע. שוחחנו על מחקריו של פרופ' מורן, שמצא בין השאר כי הרכב הארס משתנה במהלך החיים של השושנה, ולמדנו גם מה יכולים להיות היישומים המעשיים של מחקר כזה, והם רבים ומגוונים - מעולם הרפואה, דרך יצור של חומרי הדברה ועל להנדסת חומרים חדשים השואבים השראה ממנגנון ההזרקה של שושנת הים וחוטיה החזקים והגמישים.

רבים מאיתנו מסתכלים למעלה, אל פסגות ההרים, אל השמיים, אל הכוכבים - אבל פרופ' עדי טורפשטיין מהמכון ללימודי כדור הארץ ומהמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, בוחר להסתכל ולחקור דווקא את הקרקעית. בקרקעית, הוא אומר, נרשמים השינויים הרגישים ביותר במצב האקלים. הקרקעית מספרת סיפור, צריך רק לדעת לקרוא בו.האוקיינוסים, כידוע, סופגים את הפחמן הדו חמצני מהאוויר וכך מווסתים את הכמויות שלו הטמפרטורות. על ידי בחינת כמויות הפחמן הדו חמצני על הקרקעית ניתן ללמוד את ספיגת הפחמן בעבר, ועל הצפוי לנו בעתיד של התחממות ומשבר אקלים.שוחחנו על מחקריו בים סוף, על פעילות "המשאבה הביולוגית" במפרץ אילת כאנלוגיה לאוקיינוסים בעולם העתידי המתחמם. המשאבה הביולוגית היא התהליך שעובר הפחמן הדו חמצני מהרגע שהוא פוגש בפני הים ועד ששבריר קטן ממנו, כאחוז בלבד, פוגע בקרקעית.ים סוף, למדנו, הפתיע את החוקרים: מאחר ומדובר בים חם יחסית, ציפו שספיגת הפחמן הדו חמצני בו תהיה נמוכה - ואולם היא היתה גבוהה מהצפוי. נראה שהאבק שהגיע מהמדבריות המקיפים את הים העלו את יעילות ספיגת הפחמן בקרקעית כשהוא מוריד שלג ימי תת קרקעי. מסתבר שלאוקיינוסים הגדולים והקרים עוד יש מה ללמוד מהים הקטן והחמים שלנו בכל הנוגע להגברת יעילות ספיגת הפחמן הדו חמצני.

מה ניתן ללמוד בכלים של תורת המשחקים על תהליכי קבלת ההחלטות בהפצת חיסונים נגד קורונה לעולם המתפתח? שיחה עם פרופ' רענן סוליציאנו-קינן מבית ספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל, ופרופ' אדם למפרט מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית.אחרי שנה של מגיפת קורונה - פותח חיסון. כמובן שרק המדינות העשירות יכלו להרשות זאת לעצמן. אבל מה עם שאר העולם? כמו שאנחנו יודעים, ארגון הבריאות העולמי ניסה לארגן מנגנון של תרומת חיסונים מאת המדינות העשירות בעולם, אבל המשימה כשלה. פחות מ-15 אחוזים מהיעד הושגו. במגיפה, כך נראה, אין סולידריות.האם המדינות העשירות והמפותחות יכלו לנהוג בצורה אחרת, שלא הייתה פוגעת ביכולת שלהן לחסן את אזרחיהן, ויחד עם זאת הייתה מיטיבה עם תושבי המדינות העניות? האם ניתן לצפות ממדינה לתרום את החיסונים שלה כשלא ידוע על האם ומתי יגיע וריאנט נוסף למחלה? כמה יעיל לאגור חיסונים? האם פניה רחבה, לכל מי שיכול, יעילה יותר מפניה ספציפית יותר?בפרק הזה בהוג'יקאסט, שיחה עם רענן סוציליאנו-קינן ולמפרט שניסו לענות על השאלה הזו בעזרת כלים מתחום תורת המשחקים וקבלת ההחלטות. לפי המחקר שלהם, ניתן היה ליצור מנגנון במסגרתו מדינות עשירות היו יכולות לתרום הרבה יותר חיסונים, גם במצבים של אי ודאות לגבי העתיד, ויכול מאוד להיות שצורה אחרת של פנייה למדינות יכולה הייתה להניב תוצאה אחרת לגמרי. לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן... נקווה שנלמד טוב יותר עד המגיפה הבאה.

רצח העם הארמני, או שואת הארמנים, היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית  במהלך מלחמת העולם הראשונה באוכלוסיה הארמנית שחייתה אז בשטחה. בין מיליון למיליון וחצי איש גורשו ונרצחו באכזריות רובן בצעדות מוות איומות ונוראות.כמעט מאה שנים עברו מאז והעם הארמני עדיין מחפש הכרה בינלאומית ברצח העם שהיה, אבל העולם - משיקוליו - ממאן להכיר בה. מסוגיה מוסרית הפכה ההכרה לכלי נשק בפוליטיקה הבינלאומית.שיחה עם רמי דניאל, דוקטורנט במחלקה ליחסים בין-לאומיים, בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה, החוקר על יחסי ישראל-טורקיה בשנות ה-60 וה-70. שוחחנו על זכר השואה הארמנית בטורקיה המודרנית; איך מתייחסת טורקיה הרשמית לשואת הארמנים, מאז הקמתה על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק ועד היום, תחת שלטונו של ארדואן. שוחחנו על הנראטיב הטורקי, הרשמי והלא רשמי, ועל ההשתנות שלו לאורך השנים; על הסוגיות הגיאופוליטיות סביב ההכרה באסונם של הארמנים - וכמובן ששוחנו גם על היחס של ישראל לרצח העם הארמני.

כשמקשיבים לשירים שהושרו על ידי הנשים והגברים בעיירה היהודית המזרח אירופית, או השטייטל, מגלים עיירה שונה עד מאוד מהתדמית הסטריאוטיפית שנוצרה לה. וזה בדיוק מה שעשינו בפרק הזה של הוג'יקאסט - הקשבנו לשירים. פרק של האזנה מודרכת לשירים ביידיש עם ד"ר מיכאל לוקין, פוסט דוקטורנט במרכז מנדל-סכוליון ומרצה בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית, שחוקר את התרבות המסורתית של דוברי, ובעיקר זמרי היידיש במזרח אירופה. עבודת המחקר שלו, "השיר העממי ביידיש: פואטיקה ומוסיקה", עוקבת אחר היווצרותו של הפולקלור השירי ביידיש. במחקריו, בוחן ד"ר לוקין ז'אנרים מוזיקליים שונים ביידיש, כמו למשל הבלדה, ובחן את הקשרים שלה, הן למוזיקת הכלייזמרים והן אל המוזיקה העממית הגרמנית. ד"ר לוקין הביא לאולפן מספר הקלטות נדירות, ובהם שירי אהבה, הורות, בלדות על געגוע ועוד. בין השירים, שוחחנו על חשיבות המחקר ושימור השפה, על התפקיד החברתי של השירים, על הקשר בין השירים למציאות שמסביב, על התמודדות הרבנים עם שירת הנשים ועל המוזיקה כמשמרת זהות, ולא רק זהות דתית.

"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", קובע אלוהים אחרי המבול (בראשית ח', כ"א). כשמסתכלים על ההיסטוריה האנושית - הרצופה במלחמה, עוול, רצח, אי צדק וחוסר שוויון - קצת קשה להתווכח עם הקביעה הזאת. מי שמעוניין להשמיץ את המין האנושי לא צריך להתאמץ במיוחד כדי למצוא תימוכין לטענותיו. ההוכחה הניצחת ביותר לרוע האנושי היא רצח העם.ובכל זאת, לא הכל רע. אם מקשיבים לה טוב, ההיסטוריה יודעת לספר גם על מקרים נוגעים ללב של הושטת יד, עזרה וסולידריות בין אנשים שדבר לא מקשר ביניהם מלבד אנושיותם. ד"ר עודד שטיינברג מהמחלקה ליחסים בין-לאומיים, הפקולטה למדעי החברה, שם לו למטרה לחפש את האור, את האופטימי, את התקווה. בפרק הזה של HUJICAST הוא מספר על כמה דוגמאות מרגשות כאלה שנחבאות להן בין דפי ההיסטוריה: ההתגייסות היהודית למען העם הארמני שנרדף ונרצח על ידי הטורקים - אחד מהמופעים הראשונים שמזכירים את מה שאנחנו מכירים היום כאירגוני סיוע הומניטריים. שוחחנו על ההתארגנות, על היחס של הציונות (שרק התחילה להתהוות) לשאיפות הלאומיות של הארמנים, ועל הקונספט של "עניי עירך קודמים". מי הם עניי עירנו היום, בעולם גלובלי? ד"ר שטיינברג מספר על מקרה מרגש במיוחד של הושטת יד. בשנת 1847, כשהאירים סבלו מרעב תפוחי האדמה הגדול, התארגנה קבוצה של שבט אינדיאני - שבעצמם נרדפו באותם ימים על ידי האמריקאים - ומעבר לאוקיינוס הושיטה יד לעזרה אל עם לא מוכר. האירים, מסתבר, לא שכחו וקצת יותר ממאה ושבעים שנה אחר כך, כשהתושבים הילידיים בארה"ב סבלו במיוחד ממגיפת הקורונה, נשלחה יד עוזרת מהכיוון השני. שיחה אופטימית.

כבר עשורים שהעולם חווה ירידה גדולה, מתמשכת ודרמטית במספר ובמיני החרקים, עד כדי כך שחוקרים רבים מגדירים את התופעה כתהליך ההכחדה ההמונית השישי בהיסטוריה. היעלמותם של החרקים מחיינו - אם לא מחשיבים את אי הנוחות הרגעית שנגרמת, לעיתים, ממפגש ישיר עם כמה מהם - יכולה לגרום לנזקים אקולוגיים גדולים וכתוצאה מכך גם לפגיעה קשה בכלכלה.הפרק הזה של HUJICAST, מוקדש להיעלמות של אחת מהחרקים היותר מרתקים, חכמים, אהובים ונחוצים לאדם - דבורת הדבש - בעזרת אחד המומחים הגדולים לדבורה, פרופסור שרון שפיר, מנהל המרכז לחקר הדבורים בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית.דבורת הדבש היא חרק מופלא שחי ברמה הגבוהה ביותר של ארגון חברתי בעולם החי, שיש לה שפה וריקוד ויכולת קבלת החלטות וככל הנראה עם אופי אינדיבידואלי. מלבד אספקת דבש, עניין מתוק בהחלט אבל סמלי, חשיבותם העיקרית של הדבורים, כידוע, היא האחריות שלהן על כ-80 אחוזים מפעולות ההפריה וההאבקה. בעוברן מפרח לפרח (למעשה, היווצרות הפרח, לפני כ-130 מיליון שנים, הוא ש"יצר" את הדבורים, שהתפלגו מהצרעות הקרניבוריות והפכו לאוכלות צוף לפני כ-100 מיליון שנים) הן מאביקות את הפרחים שבצמחי הירקות ובעצי הפרי ומבצעות את אחת הפעולות הקריטיות בחקלאות. ההתרבות של שלושה רבעים מכל הצמחים בעולם תלויה בדבורת הדבש. פרופסור שפיר חוקר את מנגנון קבלת ההחלטות אצל הדבורה - וכל דבורה נאלצת לקבל המון החלטות באופן בלעדי ומיידי, חלקן מפתיעות ביותר. מה מכחיד את דבורת הדבש? אם נביט למציאות בעיניים: דבורת הדבש כבר נכחדה מהטבע, בטח מהטבע הישראלי. בעבר היינו רואים הרבה דבורים מסביבנו; בשדות, בשטחים הפתוחים ובגינות. הן היו בכל מקום - אבל היום לא תוכלו למצוא אותן חופשיות, רק בכוורות מעשה ידי אדם. ואם זה לא מספיק - גם הכוורות נעלמות. בין 20 ל-40 אחוזים מהכוורות מתות כל שנה. איך זה קורה? גם בגלל משבר האקלים, אבל בעיקר בגללנו, בני האדם. התפוצצות אוכלוסיה גורמת לאובדן שטחים פתוחים, שמובילים לפחות שטחי מחיה, ובהן פחות פרחים ופחות דבורים. לזה חשוב להוסיף את חומרי הדברה הרעילים ואת ההתניידות של וירוסים ומחלות. גם זיהום האור, עוד תוצאה של התרבות האוכלוסיה, עושה שמות באוכלוסיית דבורי הדבש וגורם להן לאבד את דרכן חזרה הביתה ולמות מתשישות.גורם התמותה מספר אחת של הדבורים היא אקרית הוורואה, קרציה אסייתית שמוצצת את דם הדבורה, מחלישה אותה ומעבירה מחלות רבות. לישראל היא הגיעה בשנות השמונים, ומאז מנסים להילחם בה, בהצלחה חלקית. פרופסור שפיר פיתח שיטה חדשה להילחם באקרית, שנקווה שתגיע לשימוש מסחרי. העתיד נראה רע מאוד מבחינת דבורת הדבש (וחרקים רבים אחרים). אם היא תיעלם העולם שלנו יהיה מקום הרבה יותר עצוב, בודד, חסר חיים וזמזומים עליזים. האם נדע לשמור עליה?

ירושלים, בירתו הנצחית של עם ישראל, מקור הכיסופים, התפילות והתקוות - כלל לא מופיעה בחמישה חומשי תורה. בעוד מקומות אחרים כמו בית אל או חברון מפורטים נזכרים בשמם, לירושלים אפשר למצוא רק רמזים. למה ירושלמים לא מוזכרת בתורה? מי הוציא אותה משם ולמה? ירושלים לא מופיעה גם בסדרת הכיבושים של יהושע בן נון. היא נשארת אחרונה ומחכה לדוד המלך שיכבוש אותה, ויקדש אותה. רק אז - אחרי הבחירה של דוד - הופכת ירושלים לעיר הקדושה.האמנם? האם זה מתיישב עם הידוע לנו מבחינה ארכיאולוגית? ואיך כל זה מתיישב עם מסורות אחרות, לפיהן ירושלים אינה "עיר הבחירה" של דוד אלא דווקא "העיר הבכורה" - בירושלים, לפי המסורות, נברא העולם והעיר היתה מקודשת מאז ומעולם.הניגוד בין הבכורה והבחירה, טוענת פרופסור נילי ואזנה מהחוג למקרא והחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית, שחוקרת את ההיסטוריה של הרעיונות - והאורחת בפרק הזה של HujiCast - הוא מוטיב חוזר ובסיסי בנראטיב של עם ישראל: שוב ושוב נבחר הצעיר על פני הבכור, שוב שוב מופיע אלמנט הבחירה. כך, עם ישראל מופיע בשלב מאוחר יחסית בסיפורי התורה, ונבחר למרות שהוא עם צעיר. כך, גם ארץ ישראל לא שלנו כי באנו ממנה אלא כי אלוהים הבטיח אותה לנו. שיחה מרתקת על העיר שכולנו חשבנו שאנחנו מכירים טוב, או לפחות טוב יותר.

ד"ר מיכל ליפשיץ, אחות חוקרת באגף נשים ויולדות בהדסה וחברת סגל בבה"ס לאחיות בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ואחות חוקרת באגף נשים ויולדות בהדסה עין כרם, עמדה בראש צוות חוקרות וחוקרים שפיתח מודל חדש של בינה מלאכותית שיכול לחזות באופן מיטבי את הסיכוי ללידה בריאה וקלה, ולעומתה את הסיכוי לצורך בניתוח קיסרי דחוף.המודל החדשני, מספרת ד"ר ליפשיץ, הוזן בנתונים רפואיים של למעלה ממאה אלף יולדות. מאגר הנתונים מכיל מידע על היולדת והעובר, מהיסטוריה רפואית ועד לנתונים המתקבלים בזמן אמת במהלך הלידה עצמה, כמו קצב התקדמות הלידה, פתיחת צוואר הרחם ועוד. כך, יכול המודל לזהות את רמת הסיכון של היולדת ומהלך הלידה. מטרת המודל היא להפוך למערכת תומכת החלטה שתעזור לצוות הרפואי לנתב באופן הטוב ביותר את המשאבים בחדר הלידה; להציב את הצוותים הרפואיים המנוסים ביותר בלידות בסיכון גבוהה, לדאוג ליולדות בסיכון ולהעריך מצבי מצוקה שבהם נמצא העובר וכך למנוע סיבוכים ולהגן על היולדת והילוד. לפי ד"ר ליפשיץ, הממצאים יכולים לשפר משמעותית את יעילות המערכת ולהפחית את שיעור הסיבוכים בלידות, כבר בעתיד הקרוב. בנוסף, שוחחנו עם ד"ר ליפשיץ על השילוב המעניין בין עבודתה כאחות בחדר לידה - עבודה שכולה מגע אישי עם היולדת - לבין עבודתה עם מודל ממוחשבים של בינה מלאכותית, שהיא ההפך הגמור ממגע אישי. 

הבינה המלאכותית רושמת לעצמה הישג אחר הישג ושוברת שיא אחר שיא. האורח בפרק הזה הוא ד"ר תום הופ, מרצה וחוקר מביה"ס להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית, שמפתח כלים מתקדמים לעיבוד שפה טבעית על מנת ליצור תוכנות תומכות החלטה עבור הרופאות והרופאים. מיליוני מאמרים רפואיים יוצאים כל שנה במגוון מסחרר של תחומים ואין לאף רופאה או רופא סיכוי לעבור על כולם. בדיוק את הבעיה הזו מנסה ד"ר הופ לפתור ולספק לכל רופא את המידע הכי עדכני במהירות. והכל בעזרת שימוש בצ'אט, כלומר בשפה טבעית לגמרי. שוחחנו על האתגרים העומדים בדרכו - והם רבים מאוד, מסתבר.אחד האתגרים הגדולים הוא השכל הישר, ההיגיון הפשוט - או יותר נכון היעדרם המוחלט של אלה אצל הבינה המלאכותית. התוכנות אמנם הולכות ומשתכללות אבל עדיין חסר להן את מה שלכל אחת ואחד מאיתנו יש בשפע: הבנה מיידית של איך העולם עובד. בעיה נוספת היא שלמעשה בלתי אפשרי לדעת איך התוכנה מגיעה לתשובה שהיא מגיעה אליהן. שלא כמו בני אדם, היא לא מסוגלת לספק הסברים. על מנת שכלי בינה מלאכותית יוכלו להשתלב בצורה טובה יותר ברפואה, צריך לתת להן הבנה סיבתית של המנגנונים הסיבתיים היסודיים בעולם. הדרך לשם, כך נראה, עוד רחוקה. אבל לתום הופ כבר יש כמה רעיונות.כיוון נוסף שנחקר במעבדה של ד"ר הופ הוא הניסיון לעזור לחזות שימושים חדשים של תרופות, זיהוי קומבינציות מיטביות של תרופות וכד'.לסיום שוחחנו על תוכנת הבינה המלאכותית של גוגל שעברה את מבחן ההסמכה לרפואה בארצות הברית. האם היא באמת עשתה את זה? אז זהו, שלא בדיוק.