בור של פחות מעשרה טפחים אינו ראוי להרוג. אם כן, מדוע פסק רב נחמן כי בהמה שנפלה לאמה מים פחות מעשרה טפחים (היו בה שישה טפחים) ולאחר מכן שחטוה, אינה כשרה לאכילה כיון שהיה ספק טריפה (ממילא הולך למות)? רבא מביא את משנתנו ועוד שני מקורות תנאים להעלות קושי בפסיקתו של רב נחמן. במקרים בהם שני אנשים הבעלים בשותפות על הבור, מי חייב לשלם על נזקים? איך בכלל יש מקרה של בור בשותפות? באיזה שלב האחריות עוברת מאחד לשני?