המשנה פוסקת שאם חתום עד כותי (שומרוני) על מסמך, הוא תקף רק למסמך גירושין או שחרור עבדים, אך לא מסמכים אחרים. למה? ישנן שלוש דעות לגבי מעמד כותים – לפי דעת מי מסתדרת המשנה? על פניו, נראה שזה לא מתאים לאף דעה, אך הגמרא מצליחה להסביר את המשנה לפי רבי אלעזר. מה אפשר ללמוד מתוך הסבר זה בקשר לתהליך חתימת העדים על גט? מסמך שנעשה בבית דין לא יהודי אינו מתקבל לגירושין או לשחרור אבל כן תקף למסמכים אחרים. האם זה כולל את כל המסמכים האחרים, לרבות מתנות שלפיהן הבעלות מועברת על ידי המסמך בלבד? ואם כן, אפשר להסביר את זה על פי דעת שמואל שאומר 'דינא דמלכותא דינא.' כיצד יכול רבי שמעון להכשיר גט מבית דין של אינם יהודים אם אין להם דיני גירושין כמונו? האם משום שרבי שמעון סובר כרבי אלעזר, שעדי מסירה הם החשובים ולא צריכים עדים החתומים על הגט. הגמרא מעלה קושי על הסבר זה.