אמר רבי יהושע במשנה, שכאשר נאמר "לו" בפסוק על איוב (איוב) כתיב בוי"ו ולא באל"ף ויבואר: לו אחכה במקום ולא אחכה. למה בכלל הייתה סיבה לחשוב שזה נכתב בוי"ו אבל נקרא באל"ף? מדוע סבר רבי יהושע שאיוב עובד את ה' מתוך אהבה ולא מיראה? מה ההבדל בשכר בין מי שעובד את ה' מאהבה או מיראה? מאיפה זה נדרש? ניתן להאמין עד אחד, אפילו אחד שבדרך כלל אינו מקובל בבית הדין, שהאשה קיימה יחסים עם הגבר כשנסתרה עמו בחדר (נטמאה) ועל פי דברים אלו, לא משקים את הסוטה. מדוע מאמינים לעד אחד? למה צריך שניים כדי להעיד שנסתרה? מה הדין אם הייתה עדות סותרת לגבי האם היא נטמאה או לא - באילו מקרים היא יכולה לשתות את המים ובאילו מקרים לא? איך זה מסתדר עם האמירה של עולא שבמקרים שבהם מאמינים לעד אחד, עד אחד נחשב כשניים? עולא ורבי חייא מתרצים את זה בדרכים אחרות ולכל אחד יש קריאה אחרת של המשנה.