Show notes
הגמרא ממשיכה ומסבירה את המחלוקת בין ר' ישמעאל ור' עקיבא בדרשת הפסוקים על הסוטה - במי ובמה היא אסורה. יש מקור אחר לזה שספק טומאה רק במקרה שיש בו דעת לישאל. למה צריך שני מקורות לדין זה? מאיפה למד רבן יוחנן בן זכאי שכלי שני מטמא שלישי אם לא מפסוק כר' עקיבא? למד מקל וחומר. אם כן, למה חשש שאחרים ידחו את דבריו? על בסיס מה ידחו? מניין לשלישי בקודש פוסל רביעי?