רב ושמואל חלוקים על המקרה הנזכר במשנה לגבי ממאנת - האם מדובר על מי שמיאנה בפועל או שהכוונה היא לקטנה שיכולה למאן אבל לא מיאנה ובעלה גירשה? שמואל אמר כי מדובר במי שמיאנה בפועל, דבר העולה בקנה אחד עם אמירה שלו במקום אחר המפרטת הבדלים הלכתיים בין קטנה שמיאנה לבין קטנה שהתגרשה. מדוע היה צורך לערוך את הרשימה הזו אם ניתן ללמוד על ההבדלים הללו ממשנתנו (לפי גרסתו של שמואל) ומשנה נוספת (יבמות קח.)? שמואל הוסיף נפקה מינה נוסף שלא הוזכר באף אחד מהמשניות ולכן הזכיר גם את האחרים. מוצעת כי הוויכוח בין רב ושמואל הוא נושא לוויכוח בין התנאים. עם זאת, ההצעה נדחית. בלאי הבגדים לא הוחזר לנשים שהוזכרו במשנה. לאיזו נשים זה מתייחס? כשכתוב במשנה שנשם אלו לא מקבלות את כתובתן, לאיזה חלק/ים של הכתובה זה מתייחס? אם יש שמועות על אישה שהיא זינתה עם גבר אחר, האם היא מאבדת את בלאות בגדיה? אם גבר התחתן עם איילונית או כהן גדול התחתן עם אלמנה והוא ידע מראש שהיא איילונית/אלמנה, האם היא מאבדת את כתובתה? האם יש הבדל בעניין זה בין המקרה של איילונית לבין המקרה של האלמנה עם כהן גדול? האם נוכל להפיק תשובה לשאלה זו מלשון משנתנו? אם אישה התחתנה ועשתה הסכם עם בעלה שהוא יזון את בתה (מנישואיה הקודמים) למשך חמש שנים, והם מתגרשים, הוא עדיין צריך להמשיך ולפרנסה. זה נכון אפילו אם היא תתחתן שוב ותבקש מבעלה החדש להתחייב לזון את בתה גם. שניהם צריכים לספק את התמיכה - אחד נותן את זה מזונות והשני נותן את הערך הכספי של המזונות. אם הבת מתחתנת, בעלה מספק את האוכל והשניים האחרים מספקים לה כסף בשווי האוכל שהתחייבו לאמה. יש לה גם יתרון על יורשי בעלה של האם שכן היא נחשבת לבעלת חוב ולכן יכולה לגבות את כספה מנכסים משועבדים בעוד שהם יכולים לגבות מזונות רק מנכסים בני חורין. מובא מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש על מי שאומר לאחר "אני חייב לך (סכום מסוים) של כסף". האם נוכל לגבות את הכסף על סמך הצהרה זו? אם זה היה בכתב, האם אנו יכולים להניח שזה לגיטימי, גם אם אין עדים חתומים על המסמך?