מובא מקרה כדי להראות שאין אנו פוסקים כרבי שמעון שאישה הגובה חלק מהכתובה אינה יכולה לגבות עוד תשלומי מזונות. רבא שאל את רב יוסף: אם אישה מוכרת את רכושו של בעלה המנוח כדי לגבות ממנו את כספי כתובתה והיא לא עושה את המכירה בפני בית דין, האם היא צריכה להישבע ליתומים (יש ויכוח על איזה שבועה מדובר)? מדוע לא שאל האם היא צריכה להכריז ​​בפומבי על המכירה (כדי להבטיח שהיא תקבל מחיר טוב)? רבא מנסה להסביר למה לדעתו עניין ההכרזה היה ברור, אך דבריו נדחים. הגמרא קובעת כיצד אנו פוסקים בשתי הסוגיות הללו. אם האישה מכרה את הקרקע ליותר או פחות כסף משוויה, מה הדין? כיצד הלכות אלו מתאימות למקרה דומה לגבי שליח? מה אם היא תמכור יותר קרקע ממה שהיה מגיע לה? נשאלת שאלה לגבי מקרה דומה לגבי שליח שמכר יותר קרקע ממה שהתבקש. תחילה נעשה ניסיון לקבל את התשובה ממשנה במעילה דף כא, אך נדחה. אחר כך מנסים להגיע לתשובה ממשנתנו לגבי אשה שמכרה יותר ממה שהיה מגיע לה, אך גם זה נדחה.