יש מחלוקת בין חכמים לרבי עקיבא על אשה שמוצאת מציאה - האם היא זוכה לשמור אותה לעצמה או שזה הולך לבעלה. ישנן דעות שונות לגבי מי סובר מה. האם מציאת מציאה יותר כתוספת למשכורת (העדפה) שאשה מרויחה מתוך עבודה קשה או כתוספת למשכורת שבא לה בקלות? האם אשה מוכשרת שיכולה לבצע מספר עבודות בו זמנית - האם זה נחשב  כהעדפה מעבודה קשה או כמשהו שבא לה בקלות? במשנה היתה מחלוקת האם הבעל מקבל חלק מתשלומי בושת של אשתו. הגמרא משווה את זה למצבים אחרים שבהם הבושה של מישהו או משהו עלול להשפיע גם על בנאדם אחר אבל בכל זאת האדם השני אינו מקבל את תשלום הבושה. מדוע הדין שונה לגבי אשתו? אם האב הבטיח נדוניה לארוס של בתו והוא מת, האב לא צריך להתחייב לתת את הנדוניה ליבם. הבעל מתחייב בכתובה לתת לאישה 50% יותר מהכספים שהביאה לנישואין בנדוניה. עם זאת, כשהיא מכניסה מטלטלין, הוא מתחייב ל-1/5 פחות מערכם המוערך. למה? המשנה מביאה מספר דוגמאות הממחישות פסיקה זו. מדוע היה צורך להזיכר כמה מקרים שונים לגבי אותו דין? על כל מאה דינר (מעה) שהאשה מביאה לנישואין, הבעל צריך לתת לה עשרה דינר לבשמים. לא ברור באיזו תדירות הוא צריך לתת לה את זה. מסופר על בתו של נקדימון בן גוריון, איש עשיר מאוד, שהלכה לבית הדין לקבל את הכסף הזה. סיפור נוסף מסופר עליה בעקבות החורבן בו היא נמצאת במצב חמור של עוני ומתחננת בפני רבן יוחנן בן זכאי שיעזור לה. למה נקדימון איבד את כל הונו?