רב פפא שידך את בנו לבתו של אבא סוראה והלך לביתו לפסוק את הנדוניא. רב יהודה בר מרימר בא לקבל פניו של רב פפא אבל לא רצה להיכנס לבית של אבא סוראה, מכיוון שחשש שאבא סוראה יעלה את הנדוניה בגללו. לאחר התעקשות רבה מצדו של רב פפא, רב יהודה נכנס אך שתק. אולם אבא סוראה לא הבין נכון את שתיקתו והעלה את הנדוניה בגלל נוכחותו של רב יהודה ונתן את כל כספו לנדוניה. כאשר לבסוף רב יהודה מדבר ומסביר את עצמו, אבא סוראה רוצה לחזור בו, אך רב יהודה אומר לו שלא נכון לחזור בו על הבטחתו. רב יימר ורבא דנים בדין במקרה שבהם אשה מוכרת את כתובתה לבעלה האם זה אומר שהיא מאבדת את זכויות בניה הזכרים (כתובת בנין דכרין) שירשו את כתובתה במקרה שהיא תקדים למות לפני בעלה? מה אם היא מחלה על כתובתה? אשה שמוחלת על כתובתה לבעלה, האם גם היא מאבדת את זכויותיה לקבל מזונות עם מותו? אם אשה מאורסת, האם ארוסה חייב לקבור אותה (אחת מזכויות הכתובה)? זכות נוספת של הכתובה היא שבנותיה של האישה יזכו במזונות מכספי הבעל עם פטירתו (מהיורשים). רב ולוי חלוקים בשאלה האם זה מסתיים בזמן נישואיה או כשהיא בגרה? האם הבת מוותרת על זכויותיה למזונות מהיורשים של אביה בארוסין או רק בנישואין? רב יוסף ורב חסדא חלוקים ביניהם ומוכיחים כל אחד את עמדתו בטיעון הגיוני. מובאות שתי גרסאות שונות מי מחזיק באיזו דעה. אשה שממאנת בנישואיה, האם היא חוזרת להתפרנס מהיורשים בבית אביה? האם בת היבמה מקבלת מזונות מיורשי היבם?