השאלות שהסעירו את החברה הישראלית בחודשים האחרונים אינן חדשות; הן נידונו בספרות המשפטית ובדעת הקהל מזה עשורים רבים, עם כתיבה ענפה משני צידי הוויכוח. ובכל זאת, מרגע שהוכרזה הרפורמה באופן רשמי, נוצר מצג שווא, כאילו האקדמיה המשפטית כולה, כאיש אחד בלב אחד – יישרה קו מאחורי התנגדות גורפת. צד התומכים, אשר השמיע את קולו בבהירות ובצלילות במשך עשורים רבים – השתתק לפתע. קל להבין מדוע; בחודשים האחרונים נחשפנו גם למתקפה מבהילה, תחתיה נתונים חוקרים ומכוני מחקר שנתפסו בעיני הציבור כקשורים לקידומה של הרפורמה. למען האמת, כאשר מנקים את הרעש, העצומות, הסיסמאות האפוקליפטיות, והשימוש המופרך בהשוואות חלקיות, דמגוגיות ומגמתיות לכל משטר פגום במאות האחרונות, מתברר שגם מצדם של המתנגדים לרפורמה – נותר מעט מאוד תוכן משפטי ענייני, קוהרנטי. בנוף החיבורים המקיפים, שבוחנים ומבקרים באופן ענייני את חלקי הרפורמה השונים, לחוד וכמכלול, בלטו בודדים מאמרה של פרופ' נטע ברק-קורן, והדו"ח המקיף שפרסמה היועמ"ש כתגובה להצעת החוק. 

במאמרו "הרפורמה במערכת המשפט: כתב הגנה", שפורסם לאחרונה בכתב העת "השילוח", ביקש יחיאל אורן הרוש, למלא במעט את החלל המלאכותי. המאמר כולל סקירה סדורה ומקיפה של התפיסה התאורטית שבבסיס הרפורמה, ומבקש להתמודד עם רבים מטיעוני הנגד הענייניים שנשמעו. בפרק, סקרנו את רכיבי הרפורמה השונים, דנו במוטיבציה שבבסיסם, והתמודדנו עם טענות הנגד הנשמעות

קישור למאמר  המלא - https://hashiloach.org.il/the-case-for-the-judicial-reform/

לצפיה ברשימת ההמלצות
לתמיכה ותרומות להפקת הפודקאסט וביצוע מנוי
האזנה נעימה!