בעקבות המבצע להשבת השליטה והפקעת הנשק מחוליות הטרור במחנה הפליטים ג׳נין, חוקר המכון יוחנן צורף מסביר מה דחף את הרשות לבצע את המהלך החריג אחרי שנים של אובדן שליטה ואנרכיה במחנה. מה דוחק באבו מאזן כעת? כיצד השפיעו המלחמה בעזה ומצב חמאס על החשיבה בצמרת הרש״פ, לצד הניסיונות הכושלים להגיע לפיוס עם חמאס והשאיפה לאכוף את סדר היום המדיני על מתנגדי הרשות והמאתגרים אותה מבית? כיצד קשור המהלך לתמורות האזוריות של השבועות האחרונים, ובפרט הרגישות בירדן? ובאופן כללי יותר - מה ניתן ללמוד מהמהלך האחרון על ניסיונותיו של אבו מאזן לשמר את הרש״פ ואף לפעול נגד מי שמאיים עליה, אחרי שהתעקש על המשך שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, והאם צעדיו האחרונים יוצרים הזדמנות ממשית לשיתוף פעולה, בתקופה שבה גם ישראל מעלה הילוך בלחימה נגד הטרור בחזית הזאת?