לפעמים הדיבור שלנו הוא כמו כתב חידה.בדיוק ברגע הקריטי לא יוצאת לנו המילה הנחוצה או שאנחנו לא זוכרים את כל הפרטים החשובים.לפעמים אנחנו מתחילים את השיחה מהאמצע כי לגמרי ברור לנו שאחרים יודעים על מה אנחנו מדברים.ולפעמים תוך כדי שיחה נקפוץ לנושא אחר, כך סתם בלי הכנהולא נבין שההוא שמסתכל עלינו בעיני עגל אין לו בכלל מושג על מה אנחנו מדברים.פרק קצרצר עם הרבה צחוקעל דיבור שאופייני רק לנו.ועל כל אלה שצריכים לחיות , או נתקלים בנו ומנסים לרדוף אחרי קצה .חוט- כדי להבין.