מדי בוקר נכנס יעקב רוזן למשרדו ברמת גן, עולה במעלית ומתחיל לעבוד: פגישות, קריאה, בערב הולך לבית הקולנוע ולתיאטרון. אלא שמר רוזן עושה כל זאת כשהוא בן 92, עשרים וחמש שנים אחרי שרובנו פורשים לגמלאות. איך הוא מצליח להוות מקור להשראה?