בשיעור זה נשוב לכלל הבסיסי של רוב חכמה ומניין. הגמרא קובעת שבמחלוקת של יחיד מול יחיד יש לבדוק קודם כל אם קיים רוב חכמה ורוב מניין. כיצד יכול להיות רוב מניין במחלוקת בין יחידים? מה היחס בין עיקרון זה לשאר עקרונות ההכרעה המובאים בהמשך הגמרא?