בתחילת הפרשה אנו עדים למצבו הקשה של עם ישראל, שרק הולך ומידרדר. אך ברגע אחד הכל התחיל להשתנות. מהו אותו רגע ומה אפשר ללמוד מכך על יציאה מדפוסי פעולה אוטומטיים, שרק מסבכים את המצב?