ההתחלה של תפילת ערבית היא בכלל לא פשוטה. אפשר לומר שהיא דומה להתחלה לשיחת בקשת העלאה עם הבוס, שיחה שרוצה מאוד להישמע, ולכן דורשת לעבור כמה וכמה קשיים, כמה וכמה מחסומים משמעותיים. אבל במקביל למורכבות, יש איזו פשטות שבה אנחנו סומכים על הקב"ה, משעננו ומבטחנו. מה מבטא את הפער, הבקשה והרצון להישמע אצל הקב"ה אצלכם?

מקדימים, שוהים ומתכוננים. ערב טוב!