האם מתוך דאגה וחרדה לקודשי ישראל עלינו לגרש את כל מי שלא נראה לנו ברמה רוחנית מספיקה ממגע איתם? הדילמה ברורה. המקדש אולי יישמר, אך המקדש לא אמור להיות אי-בודד, אלא מוקד מרכזי, אהל מועד הנוסע בתוך המחנות. האמנם בשם אופי המועד עלינו לשמור על אופיו באופן שיצמצם את זיקתו לציבור הרחב? חנוכה עלול להפוך להיות מן מועד לאומי כזה, יום שמסמל התקוממות נגד תרבות זרה, או משהו בשם החופש, מלא סיסמאות של דרור ומאבקים דמוקרטיים. אך האם אנו רוצים שהציבור הכללי לא יהיה בקשר עם חנוכה?