יש לי כל מה שחלמתי, בית נחמד, אשה טובה, ילדים בריאים, ופרנסה לא רעה, ובכל זאת, משהו גדול חסר. לא כיף לי לקום בבוקר. כבר הרבה זמן שום דבר לא מילא את ליבי באמת.

למעשה, אני דיי אדיש לחיים סביבי. לא נעים, לפעמים שומעים שמישהו נפטר וכולם עצובים, גם אני כמובן, אבל בשקט אני תוהה: יש משמעות לזה שאני חי? אז היום כאן, ומחר שם. זה באמת כזה נורא למות? 🤫

מכירים את המחשבות האלו? יצא לכם לשאול פעם שאלות דומות?

תורת החסידות לימדה אותי את הסוד הגדול של המשמעות לחיים. היא ממש נתנה לי את המתכון, איך לייצר אותו. זה לא עוד רעיון מופשט, אלא ממש כיוון ברור, איזה פעולות יוכלו למלא את חיינו במשמעות, ובהתאם, להציף את ליבנו בשמחה ואושר מהמשפחה ומכל הטוב שהקב"ה העניק לנו.תמליל