רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה י גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.  הלכה יא אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר וכפר אדמתו עמו, ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות, ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו, ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק.  הלכה יב לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו, כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו. למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1MzZptCgkhT1mzvdVPD4V0vA1x8OPc3UON8_14bVLQq8/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום. למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1557RDz5qvgHjBb1CwfUT56cUfJhdpG_NrIvpTF3EgLU/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ז ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים , מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר, הכל אסור להתישב בה, בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים, שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיף עוד לראותה, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ואלכסנדריאה בכלל האיסור.  למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1tW87_cHmoHf3CPJOsqSvMr66xy5_Q7S9oYXuYZU8O7M/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה' הלכה ו' כָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל בְּמֶלֶךְ עַל פִּי בֵּית דִּין--הֲרֵי זֶה כִּבּוּשׁ רַבִּים, וַהֲרֵי הִיא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשׁוּעַ לְכָל דָּבָר: וְהוּא שֶׁיִּכְבְּשׁוֹ אוֹתָהּ, אַחַר כִּבּוּשׁ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1abI4s0i4K2m6UJ-1cMIQJ6EfEZvU51UNwtRbwWnaxq0/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ה וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו. למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1myxKm0Kfhq0eiFKr-C86P-PzidKiGMDDpaEFNFLBHO8/edit?usp=sharing

הלכות מלכים ומלחמותים פרק ה הלכה ד מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַחְרִים שִׁבְעָה עֲמָמִין, שֶׁנֶּאֱמָר "הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם" (דברים כ,יז); וְכָל שֶׁבָּא לְיָדוֹ אֶחָד מֵהֶן, וְלֹא הֲרָגוֹ--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה" (דברים כ,טז). וּכְבָר אָבְדוּ, וְאָבַד זִכְרָם. למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/12ffhfkbbefjK9NCtLuxLHITC2d262WcqfsPulamv0KY/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ג ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ודרך המלך אין לה שיעור אלא כפי מה שהוא צריך אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו.  למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1G3u5XE2kDoQ4-bSPZfckk34kvQXR5E2LL1qE8xLgvrw/edit?usp=sharing

הפרקים הבאים הוקלטו בתחילת המלחמה, מייד אחרי פציעתו של הרב נערן אשחר הי"ד. רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה א אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.  הלכה ב מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. למקורות נוספים: ⁠https://docs.google.com/document/d/1MAqaF6wwIxLhIyQeIoLRKiWiGI6CW2Lo9ffz8sEF2RY/edit?usp=sharing

הפרקים הבאים הוקלטו בתחילת המלחמה, מייד אחרי פציעתו של הרב נערן אשחר הי"ד. רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה א אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.  הלכה ב מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1MAqaF6wwIxLhIyQeIoLRKiWiGI6CW2Lo9ffz8sEF2RY/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ד הלכה ט כל הרוגי המלך ממונן למלך, וכל הממלכות שכובש הרי אוצרות המלכים למלך, ושאר הבזה שבוזזין בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל מחצה בראש, ומחצית הבזה חולקין אותה כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבין על הכלים במחנה לשמרם חולקין בשוה, שנאמר כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. למקורות נספים: https://docs.google.com/document/d/1LKkIc3IcDE2ve7IsuYaKZPrYAOK7f1_NwjG3Gs2hnDk/edit?usp=sharing