ספר המענה והראיה לדת המושפלת (ערבית: كتاب الرد والدليل في الدين الذليل, כִּתַאבּ אלרַּד ואלדַּלִיל פִי אלדִּין אלדַּ'לִִיל) הידוע כספר הכוזרי, הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139, בערבית יהודית. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות, כשסיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן משמש את המחבר כרקע היסטורי. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל. https://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kuzari/kuzari5.htm

ספר המענה והראיה לדת המושפלת (ערבית: كتاب الرد والدليل في الدين الذليل, כִּתַאבּ אלרַּד ואלדַּלִיל פִי אלדִּין אלדַּ'לִִיל) הידוע כספר הכוזרי, הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139, בערבית יהודית. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות, כשסיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן משמש את המחבר כרקע היסטורי. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל. https://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kuzari/kuzari4.htm

ספר המענה והראיה לדת המושפלת (ערבית: كتاب الرد والدليل في الدين الذليل, כִּתָּאבּ אלרַד ואלדׇּלִיל פִי אלדִּין אלדַ'לִִיל) הידוע כספר הכוזרי, הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139, בערבית יהודית. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות, כשסיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן משמש את המחבר כרקע היסטורי. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל. https://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kuzari/kuzari3.htm

ספר המענה והראיה לדת המושפלת (ערבית: كتاب الرد والدليل في الدين الذليل, כִּתָּאבּ אלרַד ואלדׇּלִיל פִי אלדִּין אלדַ'לִִיל) הידוע כספר הכוזרי, הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139, בערבית יהודית. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות, כשסיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן משמש את המחבר כרקע היסטורי. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל. https://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kuzari/kuzari2.htm

ר' חסדאי בן יהודה קרשקש אשר חי בספרד (1340 - 1410) כתב ספר בשם "מאמר בביטול עיקרי דת הנוצרים", בו הוא מונה עיקרים שהם יסודות אמונתם ומבטל אותם. הספר "מאמר בביטול עיקרי דת הנוצרים" כתב בלשון ספרדית הפילוסוף האלהי ר' חסדאי בן יהודה קרשקש (נולד בברצלונה בערך שנת 1340 ומת בסרגוסא אחר שנת 1410), ותרגמו לעברית ר' יוסף בן שם טוב בשנת רי"א (1451) בעיר אלקלעה די פינאריש. התרגום העברי נדפס מבלי הזכרת שם המקום ושנת הדפוס (שאליניקי 1860?), ואפרים דיינארד הוציא הספר לאור עם פתח דבר (קארני, מחוז נודז'רזי, אמריקא, תרס"ד) על נייר ירוק 160.

https://www.sefaria.org.il/The_War_of_the_Jews.4.11.5?lang=he מלחמת היהודים, מתורגם גם כמלחמות היהודים (בלטינית: Bellum Judaicum, ביוונית: Ιστορια Ίουδαίκοΰ πολέμου πρός Ρωμαίυς, "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים") הוא ספרו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו). הספר הוא דיווח היסטורי העוסק במרד הגדול בין השנים 66–73 לספירה, ובגורמים שהובילו אליו.

https://www.sefaria.org.il/The_War_of_the_Jews.3.9?with=Navigation&lang=he מלחמת היהודים, מתורגם גם כמלחמות היהודים (בלטינית: Bellum Judaicum, ביוונית: Ιστορια Ίουδαίκοΰ πολέμου πρός Ρωμαίυς, "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים") הוא ספרו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו). הספר הוא דיווח היסטורי העוסק במרד הגדול בין השנים 66–73 לספירה, ובגורמים שהובילו אליו.

אם הבנים שמחה״ הוא ספר מאת הרב יששכר שלמה טייכטל, מחשובי רבני סלובקיה, שיצא לאור בשנת 1943 בבודפשט. כאשר ראה הרב טייכטל, שהחזיק בדעות אנטי־ציוניות, את האסון הנורא שפוקד את יהדות אירופה, הוא שינה את דעתו בנושא זה מן הקצה אל הקצה. את ספרו זה הוא כתב במהלך השואה והוא עוסק בחשיבות העליה לארץ־ישראל, אהבתה ובניינה, ובכך שיהודים רבים היו יכולים להינצל ולהיגאל בעקבות זאת.

https://www.sefaria.org.il/The_War_of_the_Jews.1.5?lang=he מלחמת היהודים, מתורגם גם כמלחמות היהודים (בלטינית: Bellum Judaicum, ביוונית: Ιστορια Ίουδαίκοΰ πολέμου πρός Ρωμαίυς, "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים") הוא ספרו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו). הספר הוא דיווח היסטורי העוסק במרד הגדול בין השנים 66–73 לספירה, ובגורמים שהובילו אליו.

ר' שמעון בן צמח דוראן - הרשב"ץ - רב ופוסק; נולד בסוף חודש אדר שנת קכ"א (1361) בעיר ברצלונה (הקדמה להתשבץ). יש אומרים שנולד באי מיורקא בספרד, אף כי מקור משפחתו היה בפרובנס בצרפת. נפטר בשנת ר"ד (1444, באלג'יר. היה שאר בשר להרלב"ג. אשתו בונגודא הייתה בת רבו ר' יונה דיסמשטרי. רשב"ץ היה רופא מומחה במדינת ארגון ומזה התפרנס ונתעשר. הרביץ תורה ברבים ודרש בשבת הגדול בשנת ק"נ (1390) במעמד רבנים וחכמים (מאמר חמץ דף כ"ד). מפני גזרות השמד בשנת קנ"א עזב את ארץ מולדתו עם אבותיו, הניח שם את כל נכסיו. התיישב בעיר אלגיר (שו"ת ח"ג סימן מ') בשנת 1391, והיה מבית דינו של הריב"ש.