המשך הדיון בספרו של אריה פלד אדריכלות בעידן השיח - אינטרמצו בובריאני – הדגש העמוק על קוטב "האני" – ולמעשה החידוש הגדול של הוספת יחסי זיקה פסיכולוגיים-קיומיים אל המפרט האדריכלי הוויטרוויאני הקלאסי. מתברר שבובר הוא השראה בלבד – מאחר ואריה פלד מפתח שיטה פילוסופית-קיומית משל עצמו ביחס לנוכחותם הקיומית של מקומות והאופן שבו אנו חווים אותם. 

מתוך ההשוואה בין צייטלין לבובר ומשם לעמדתו של פלד- הרחבת הוויטרוויאני אל הנפש עצמה - הסוליפסיזם הקרטזיאני במיטבו - יש לי רק את הכאן ועכשיו - והנפש הפנומנולוגית חווה את הכאן ועכשיו באופן אותנטי כשזה מהדהד את צפונותיה שלה.